בנם של דורה ושמעון. נולד בשנת תשכ"ד (1964) ביבנה. בן זקונים להוריו, אח של משה וסופי.

שאול גדל והתחנך ביבנה, למד בבית ספר יסודי ובתיכון בעיר.

מילדות אהב ועסק בספורט על ענפיו השונים. אהבתו הגדולה הייתה כדורגל והוא נהנה עד מאוד לשחק עם חבריו ולצפות במשחקים, אהד את קבוצת "מכבי תל אביב".

בהגיעו לגיל גיוס הוצב לשירות בחיל האוויר ושובץ כאפסנאי טכני באחד מבסיסי החיל. חרוץ ומסור מילא תפקידו נאמנה. בשבתות בבסיס ובמהלך משימות אבט"ש (אבטחת יישוב) נהג לארגן משחקי כדורגל עם חבריו, נהנה מההווי החברתי המשותף.

בתום שירות חובה השתחרר מצה"ל, ובחלוף מספר חודשים באזרחות שב לשירות קבע בחיל. לאורך השנים שימש בתפקידים שונים בתחום האפסנאות, האחרון שבהם כאחראי מחסנים. שאב הנאה רבה מביצוע תפקידו וזכה להערכה על פועלו. היה נעים הליכות וצנוע , אהוד מאוד בקרב חיילי הבסיס, יחסו אליהם היה דואג ואכפתי. "בכל יום זיכרון נהג לנסוע ברכבת לנהריה ולבקר את בני משפחתו של אחד מחייליו אשר נפטר בטרם עת" תיארו אוהביו את מסירותו לחייליו. חיבתו הגדולה לתחום הספורט הביאה אותו לארגן ימי ספורט ופעילויות בבסיס.

במקביל לבניית קריירה צבאית הקים זוגיות אוהבת עם דורית. השניים הכירו בשנת 1987, כשהיה בן עשרים ושלוש, עת שירתו יחד בבסיס. "אני רדפתי אחריו" סיפרה דורית, "תחילה היינו נפגשים רק בבסיס, ולאחר מכן הייתי מסתובבת עם קרובת משפחה שלי ביבנה ומחפשת אותו". האהבה בין השניים פרחה ולאחר שלושה חודשי חברות הם נישאו. תחילה גרו אצל ההורים, בהמשך הקימו ביתם בחולון וכעבור כמה שנים השתקעו בראשון לציון.

בן זוג דואג ואכפתי היה, אהבתו לדורית ניכרה במילותיו ובמעשיו והוא נהג לפרגן ולסייע לה בכול. במרוצת השנים נולדו להם שלושה ילדים - חי, נופר ולידור. בלט כאב גאה ומעורב, ראה בלימודים ערך עליון ושאף לכך שילדיו יממשו את מלוא הפוטנציאל הטמון בהם. דחף אותם להישגיות והאמין בהם, גם אם לעיתים נתפס על ידם כעקשן וכקשוח.

שאול שאב הנאה גדולה מאירוח, ביתם היה פתוח ומזמין כל העת למשפחה ולחברים, מבוגרים וצעירים. כל החברים של ילדיו העריכו אותו ואת דרכיו, נתפס כאיש שיחה וכמקור לעצה טובה. "כשהייתי בטיול בדרום אמריקה היו לי חברים שהגיעו לבקר אותו ולבלות איתו" סיפר חי.

דאגתו לרווחת משפחתו הייתה בראש מעייניו, פעל ללא לאות על מנת לוודא כי לא יחסר להם דבר.

לימים נתגלתה בגופו מחלה קשה והוא החל לעבור טיפולים למיגורה, נתמך על ידי משפחתו. לצד הטיפולים שעבר, ביקש לשמור על שגרת חיים ככל יכולתו. הקפיד להגיע לעבודה בכל שבוע ולהתעדכן בנעשה בבסיס ולא ויתר על זמן איכות עם משפחתו, תמיד קשוב ומעורב. עם דורית נהג ללכת לקבוצת תמיכה על מנת לקבל חיזוקים ומענה להתמודדות עם הקשיים בעקבות המחלה.

בהגיעו לגיל פרישה, פרש לגמלאות בדרגת רב-סמל בכיר.

בשעות הפנאי, נהנה לעסוק בשיפוץ ובעיצוב הבית, מבקש להכניס אווירה של חידוש ושמחה. כן, נהג ללכת למשחקי כדורגל עם בנו חי.

שאול גבי צ'נסי נפטר ביום י' בסיוון תשע"ד (8.6.2014). בן חמישים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ראשון לציון - גורדון. הותיר אחריו אישה, בן ושתי בנות, אם, אח ואחות.

על מצבתו כתבו אוהביו: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא" (מתוך "האיש ההוא", נתן יונתן).

בנו ספד לו: "אבא יקר שלי... תדע שאתה האבא הכי גבר בעולם וכל יום אני צריך לומר תודה שזכיתי לאבא כמוך. אני בטוח שאחרי תשע שנים של סבל אתה נח כרגע ומאוד רגוע ושליו כי אתה יודע שהשארת מאחור אישה מדהימה, אימא מספר אחת ושלושה ילדים שנתנו, נותנים וייתנו את כל הכבוד שמגיע לך, כי אתה תמיד דאגת שלא יחסר לנו דבר.

אבא שלי, יהיה קשה בלעדיך אבל אני יודע שהבית הזה תמיד יהיה שמח כמו שאהבת. אז עכשיו אימא, אני, נופר ולידור יוצאים לדרך חדשה ואני בטוח שיהיה בסדר, ולמרות שאתה לא פה אתה תמיד תתמוך בנו, כמו שעשית כל החיים.

אבא יקר שלי, אהבתי, אוהב ואוהב אותך כל החיים".

ביום השנה לנפילת שאול כתב חי: "שנה זה פשוט לא נתפס. שנה של געגועים, שנה של עצב, שנה בלי לשמוע אותך, שנה בלי להתייעץ איתך, שנה בלי הפינוקים שלך, שנה בלי החיזוק שלך, שנה בלי המילה הנכונה בזמן הנכון.

אבא, שנה בלעדיך זה פשוט לא נתפס אבל אין ברירה וכנראה שחייבים להמשיך הלאה כי אין דרך אחרת. אבא, אני לא אשכח אותך לעולם ואוהב אותך לנצח".